הסודות שמאחורי האיזון

כיצד לצלול בצורה בטוחה יותר, מהנה יותר וגם לחסוך בצריכת האוויר

ההנאה והבטיחות שלנו בצלילה מבוססת ברובה על האיזון שלנו מתחת למים.
אנו בעצם נדרשים לשלוט בכושר הציפה שלנו בכדי ש:
א' - נוכל לצלול ללא מאמץ ובכך בעצם גם לחסוך משמעותית בצריכת האוויר.
ב' – נוכל לשלוט ולשמור בקלות בעומק הצלילה ובכך גם לעמוד הפרופיל ותכנון הצלילה שלנו.
ג' – להגביר את רמת הבטיחות במהלך הצלילה שכן צולל יוצא מהמים רגוע יותר, עייף פחות וגם פחות חנקן ברקמות.
כלל חשוב בצלילה אומר שצולל בטוח יותר הוא צולל נהנה יותר.

בשביל לשלוט בציפה שלנו מתחת למים חשוב ליישם כמה עקרונות שלהם השפעה קריטית:

תנוחת הגוף:
כולנו יודעים שתנוחת הגוף הנכונה בצלילה היא שכיבה אבל לא כולם מבינים למה ומאן בעצם גם מתי...
כשאנו על פני המים רוצים לשקוע אנו צריכים להבין את "תגובת המים" לגוף הצולל ולנצל זאת לטובתנו.
תנוחה אנכית (עמידה) "תחתוך" את שטח הפנים של המים, אפשר לעזור לגופינו לשקוע ע"י ריקון הריאות.
לאחר שנשקע 2-3 מטרים ונשכב אנו בעצם נגדיל את שטח הפנים של גופינו ביחס למים ובעצם נבלום את השקיעה ללא כל מאמץ וללא עזרה מצד המאזן ובעצם "נקשה" על גופינו לעלות ולרדת בצורה לא מבוקרת.
תנוחת גוף נכונה לגרום לנו להתאמץ פחות, לא להשתמש בידיים לצורך איזון, לשחות בקצב שנוח לנו ולא מוכתב לנו ע"י כוח הגרביטציה ובסופו של דבר לחיסכון אדיר בצריכת האוויר שלנו.

תגובת המאזן:
מתי בעצם צריך להשתמש במאזן שלנו?
אנו נשאף לשימוש מועט במאזן שכן זה ימנע מאיתנו צלילת יו-יו ויחסוך לנו אוויר רב שמתבזבז לנו בצורה מיותרת על ניפוח שלא לצורך.
בקורס הצלילה למדנו שככל שאנו מעמיקים אנו מעשים כבדים יותר ויותר - הידחסות החליפה והאוויר הקיים במאזן בתוצאה מעליית הלחץ הסביבתי יגרמו לנו להיות כבדים יותר כשככל שנתקרב לפני המים השפעת הלחץ הסביבתי תהיה גדולה יותר.
יש לדעת ולזכור שלשינוי הנפח במאזן (או בריאות שלנו) אין השפעה מיידית ולוקח בין 3 ל-5 שניות לקבלת תגובה.
שוב יש לשים לב באופן תמידי לתנוחת הגוף שלנו שכן שינוי ממצב שכיבה לתנוחה אנכית (גם לצורך ריקון) תגרום לגופינו לעלות או לרדת.
ככלל אנו נשאף לשחות לכיוון שאנו רוצים להגיע אליו ויש ליישם כלל זה גם בתנועה שלנו במים בציר האנכי – אם אנו מעוניינים לעלות לעומק רדוד יותר אנו נשחה לכיוון העומק הרצוי ונהיה מוכנים לרוקן מהמאזן את האוויר המתרחב בזמן הפחתת הלחץ הסביבתי.

טעות נפוצה של צוללים מתחילים היא לנפח את המאזן בכדי לעלות ולרוקן במטרה להעמיק – מה שגורם לתגובת שרשרת מסוכנת ולא רצויה: חוסר יכולת לעמוד בקצב הפמפום ו/או התרסקות על הקרקעית/אלמוגים, דילוג על חניית הבטיחות, עלייה מסוכנת ומהירה מידי, איבוד בן הזוג עקב הפרש עומקים ועוד מקרים שיכולים בקלות להוביל לפאניקה ובסופו של דבר תאונת צלילה מצערת.

גורמים נוספים המשפיעים על האיזון:
כמות המשקולות שצולל לוקח איתו בתחילת הצלילה צריכה להיות מעט יותר ממה שבאמת צריך הצולל מאחר שמיכל האלומיניום הנפוץ מאבד כ-2 ק"ג אוויר במהלך הצלילה ואנו צריכים לשאוף להגיע מעט כבדים לחניית הבטיחות ע"מ למנוע עליה לא מבוקרת לפני המים.

מאזנים שונים מצוידים באינפלייטורים בעלי כושר ניפוח שונה זה מזה – יש להיות ערני ורגיש לכמות האוויר שמוכנסת למאזן בזמן הניפוח.
יש לנפח במנות קטנות ולחכות 3-5 שניות לתגובה תוך שמירת תנוחת הגוף הנכונה.

תנועת הסנפירים שלנו במים גורמת לכוח עילוי מסוים ויש לקחת בחשבון שבהפסקת התנועה אנו נהיה כבדים יותר ואולי נצטרך לפצות על כך ע"י הוספת מעט אוויר למאזן.
יש לזכור גם לרוקן את אותה כמות אוויר כשממשיכים את התנועה.

היו רגישים לשינוי העומק שלכם ע"י האוזניים שכן קל מאוד להרגיש כל שינוי בעומק.

מצלמות עם מארזי צלילה שהופכות להיות מאוד פופולאריות בקרב צוללים שרוצים לנצור את היופי התת ימי בעלות כושר ציפה שונה ממצלמה למצלמה היכול להשפיע על הציפה שלנו.
יש לזכור להביא זאת בחשבון ולבחור את הגודל הפיזי של המצלמה ע"פ יכולות הצלילה שלנו.